10 ביולי 2011

מילים על הפרויקט מפי יהודה אורן

שוברים את הקרח, מסמל בעיני את הרצון לפגוש את האחר, לשמוע אותו, להבין אותו, וליצור תקשורת עם מינימום רעשים ברקע. ישנם רעשים שבאים מבחוץ, כגון רעש יכול להיות פלאפון שמצלצל, עבודה לאוניברסיטה שצריך להגיש אותה למחר ועוד לא התחלת אותה, שגרת היום יום שמלאה במחויבויות, וישנם רעשים שבאים מבפנים, שהוא הרעש הרגשי, כמו רגשות של כעס ופחד אשר עולים במפגש עם הלא מוכר, עם תרבות חדשה, וגם שפה שאינך רגיל לשמוע ביום יום. אז איך מתמודדים עם כל הרעשים, הרעשים שבאים מבחוץ נעלמים כשאנחנו עוזבים את המוכר, הבנוי, והאורבני, אל מחוזות טבעיים יותר, בלי פלאפונים, מחשבים ניידים, קיוסק בכל פינה, הקצב המהיר שבו אנו נוהגים בשגרת החיים נעצר.
לאסקימוסים יש שבעה מילים שונות המתארות את המילה שלג, לכן אם בן אדם מהפרויקט, יגיע להיכן שיש אסקימוסים והוא ישאל האם אפשר להחליק על השלג (בהנחה ויש לו מחליקיים), לא ידעו מה ואיך לענות לא, כי להם יש שבעה שונים סוגים של שלג, יש שלג שבכל רגע יכול להפשיר, יש שלג קשה שאי אפשר לבקע אותו, יש שלג חצי כוח, שדרכו עושים חורים לדוג דגים, ועוד סוגות נוספות של שלג. חוסר הבנה של מילה אחת יכול להשפיע המון על ההבנה שלנו זה את זה, אז חוסר הבנה תרבותי, או חוסר הבנה דתי, יכולים ליצור חומות גבוהות מאוד בין הצדדים. כדי לתקשר ולהתגבר על החומות צריכים קודם כל סבלנות והבנה, אחר כך צריך להבין את התרבות, השפה, ודרך העיבוד הרגשי שייחודית לכל אדם, ואולי אז נוכל להתגבר על הרעשים שבאים מבפנים וליצור תקשורת טובה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה